ארץ זבת חלב ודבש

אליהו גמליאל

"איש החליל והמוזיקה אוהב אדם טבע ומחול"(מתוך הכיתוב על מצבתו)

מאת: יואב סידי

אליהו  גמליאל בן מאיר ומרים  נולד בטבריה בשנת 1926(תרפ"ו)  למשפחה דתית שורשית. אמו נולדה בבית שאן ואביו בטבריה ולאחר חתונתם עברו לגור בטבריה. אליהו נולד לאחר שלוש בנות  ולאחר תפילות רבות לאליהו הנביא (לסבו היו 14 בנות ואף לא בן אחד).

סבו מצד אמו היה ממוצא מרוקני עלה לארץ בערך ב1880 והיה בעל אדמות בעמק בית שאן. ואילו סבו מצד אביו היה מהאזור הכורדי של עירק. אליהו  ואחיו עמנואל נשלחו ללמוד בתלמוד תורה עד בערך גיל 9, אז הם מרדו והחליטו לעזוב ולעבור לבית ספר עממי אליו נרשמו ועברו על דעת עצמם ואח"כ  קיבלו בדיעבד את הסכמת הוריהם לכך. אליהו היה חניך בתנועת "הנוער העובד" , עבר בתחילת שנות  ה-40 לקיבוץ רמת יוחנן , במסגרת חברת הנוער הארץ ישראלית שמטרתה הייתה לעזור למשפחות עניות ולאפשר לבניהם ללמוד ולעבוד. ברמת יוחנן היה אליהו כ-  3 שנים מהחשובות בחייו שהטביעו בו את חותמן לכל חייו, וחלק גדול וחשוב מעיסוקיו. מאוחר יותר  עבר עם הגרעין שלו לקיבוץ אלומות.

הכישרון המוזיקאלי שלו התגלה כבר בגיל צעיר. הכלי הראשון שלו היה מפוחית פה אותה קיבל במתנה בגיל 4-5  ועליה למד לנגן  לבד. בגיל 12 כבר ניגן במפוחית ותופף בתופים וליווה את ריקודי הצרקסיה ו והקראקוביאק בצריף הצופים בטבריה. המדריך חיים רוכליק מהפועל הצעיר ברוסיה היה זה שלימד אות את השיר העברי הראשון "לעבודה" של מתתיהו שלם איש קיבוץ רמת יוחנן ומי שלימים יהפוך למעין אב מאמץ לאליהו בקיבוץ .

עם הגעתו לרמת יוחנן החל ללמוד נגינה בחליל צד אצל החלילן אורי טפליץ , שחשף אותו למוסיקה הקלאסית ולמוסיקה העממית. המדריך שלו  בחברת הנוער היה  המלחין והמשורר  מתתיהו שלם , שלימד אותו  תנ"ך, היסטוריה  מוסיקה ורעיית צאן.

בין השניים נוצר קשר אמיץ ואליהו הפך לבן בית במשפחת שלם. אליהו עבד בדיר במשך זמן רב ושם  במרעה למד לנגן בחליל רועים מרועה ערבי . מהחלילן ומהזמר אילקה רווה, למד באותה עת כיצד לבנות חליל רועים מקנה.

שם משפחתו של גמליאל בעת לידתו היה: ג'ומעה שפרושו יום שישי , שם מקובל מאוד אצל יהודי עירק, ברם ברמת יוחנן בחר לעצמו את השם גמליאל.

היה פעיל  בקיבוץ ותרם את חלקו בנגינה תיפוף וריקוד בערבי הריקוד שהתקיימו בקיבוץ בימי שישי . הוא היה מקובל מאוד והתבלט בעיקר בשלושה תחומים בכשרונו המוזיקאלי,   כרקדן וכשחקן. הוא השתתף כמובן במחזות שכתב מתתיהו שלם. טכסי החג הקיבוציים ,נבנו לעתים, בשיתוף עמו, בבחירת  תוכן, מילים ולחן וכמובן על ידי  הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין, גם היא מרמת יוחנן: ריקוד ותנועה.

 בתחילת מלחמת השחרור גויס לפלמ"ח , עם הקמת צה"ל שירת ביחידת חבלנים.

 ב1949 יחד עם חברו המוזיקאי אהרון שפי היה גמליאל מראשוני ובכירי הנגנים של תזמורת צה"ל  שם גם נתכבד להיות שרביטן – מנצח. לאחר השחרור היו שניהם תלמידי המדרשה למורים למוסיקה בסמינר הקיבוצים אותה ניהל עמנואל עמירן-פוגצ'וב. באותה עת הם גם ניגנו יחדיו בתזמורת שליוותה את פסטיבל המחולות בדליה, בניצוחו של שמה יפה.

בסיום לימודיו קיבל תעודת הוראה כמורה למוזיקה. במקצוע זה עבד שנים רבות בבתי ספר יסודיים ותיכוניים דוגמת בית ספר תיכון עירוני ה',  בית ספר תיכון עירוני ד' (1968) , בחיפה. באותו מקום ידוע כי התלמידים השביתו את הלימודים, בהזדמנות,  למען המשך לימודי המוסיקה עם גמליאל  שהיה מורה לא שגרתי המוציא את תלמידיו בבוקר לשמוע את ציוצי הציפורים ולזהותם לפי הציוץ. הוא לא הסתפק בלימודים הפורמליים שלו,  לכן, בתחילת שנות ה-70 למד מוסיקה ערבית אצל מורה ערבי בחיפה , מה שלימים אפשר לו ללמד מוסיקה גם בבתי ספר ערביים.

בשנת 1952 הלחין את  השיר "ארץ זבת חלב ודבש" לבקשתו של מתתיהו שלם כקנון לשני קולות . השיר חובר כתרגיל בקונטרפונקט כחלק משיעור בהלחנה במדרשה למורים. השיר התפשט מהר בארץ ובעולם וזכה לביצועים רבים  ביניהם של  יפה ירקוני של שמשון בר נוי ואחרים.

גמליאל הלחין מעט שירים . הוא הלחין את השיר "שחרחורת חן"  למילים של בנצו, "שיר ריקוד" למילים של פניה ברגשטיין, "לחוף התל" למילותיו של מוסה אשכנזי וזאת בנוסף  להלחנת התוספת לשיר "ודוד יפה עיניים" של מתתיהו שלם ותוספת לשיר אהבת הדסה ללחן עממי תימני(אליהו חיבר ללחן זה ריקוד וגם הלחין את החלק השני של הריקוד). בנוסף  הדריך מקהלה בבית הגפן בחיפה ששרה עיבודים ולחנים שלו.

בשנות ה-50 הופיע אליהו בסרט "אי לייק מייק" בנוסף רקד וניגן בלהקת ענבל. הוא הוזמן על ידי שרה לוי תנאי להצטרף ללהקה ,למרות היותו בן למשפחה יוצאת צפון אפריקה. יש לזכור כי להקת ענבל הורכבה  בראשיתה רק מרקדנים יוצאי תימן ועדן. את הצטרפותו למרות נתוניו האתנים הבעייתיים מסבירים מקורביו כי זכה להם  בשל יופיו, וכישוריו כרקדן-שחקן-זמר ונגן.(מלהקת ענבל הוא הביא את תנועת הידיים המיוחדת שיש בריקודו דרור יקרא -בכניסה למרכז בחלק השני -שרק מעטים יודעים ומבצעים נכון).

 ב-1949 התחתן לראשונה עם כרמלה . מנישואיו הקצרים-4-5 שנים נולדו לזוג שלושה ילדים סמדר, נגנית חליל צד, זמר, מוזיקאי מוכשר ומכוון פסנתרים ו יפית.

 כנגן חליל צד הופיע רבות , בנוסף לימד נגינה באופן פרטי בקיבוצים. מלבד נגינה בטכסי החג בקיבוץ, אליהם המשיך להגיע בדבקות גם לאחר עזיבתו את המשק, ניגן בפסטיבלי מחול שונים דוגמת פסטיבל המחול בדליה, פסטיבל הנוער הדמוקרטי בוורשה עם להקתו של זאב חבצלת ב1947ו ב1959בוינה . בהמשך דרכו ,בעת שהותו בארה"ב ניגן בחליל צד לתקליטים לריקודי עם שהפיק פרד ברק-"תקליטי תקווה" יחד עם האקורדיוניסט המלחין והמעבד עמי גלעד . ליווה בנגינתו בתוף ובחליל את שיעורי המחול של ירדנה כהן , אליה היה קשור מאוד, אשתו מרשיה , מוסיקאית מחוננת בעצמה, הייתה המלווה בפסנתר.

למרות היותו נגן חליל צד מצטיין הכלי שאפיין את אליהו יותר מכל ואשר הפך  לבן לוויה קבוע בכל אשר הלך, היה חליל הרועים הפשוט אותו בנה במו ידיו מצינור אלומיניום , פלסטיק או מקנה. הוא עסק גם בבניית כלי נגינה שונים ואף הופיע בהדגמות של הכלים שבנה, גם ערך סדנאות לבניית כלים. הוא גם אסף  כלי נגינה מכל העולם , למשל היה מנגן בהופעותיו בפני ילדים  על חליל מהפיליפינים שמנגנים בו  על ידי  נשיפה דרך האף או בחנוכייה מנגנת שבנה לחג החנוכה או בשנורקל לצלילה אותו הפך לחליל או פרי מיוחד מיובש אותו הפך לחליל וכו' .  ניגן  באוקרינות אותן בנה ובאקורדיון אותו למד גם לתקן ולכוון . בביתו היה פורט על עוד מזרחי .

ב-1961 פגש בסמינר למוזיקה בזיכרון יעקב  סטודנטית למוסיקה מארה"ב בשם מרשיה אשר לימים הפכה לאשתו. מרשיה חזרה לסיים את לימודיה בארה"ב ואליהו נסע ב1962 לארה"ב ללמוד מוסיקה ובניית כלי נגינה. הוא הגיע לניו יורק עם מזוודה מלאה כלי נגינה שבנה במו ידיו כדי להדגים את יכולותיו, אך זו נגנבה ממכוניתו דבר שגרם לו לעוגמת נפש שנים רבות. בסופו של דבר הוא לא התקבל ללמוד בניית כלי נגינה  ב  UCLAאך, למד במקום זאת תיקון כלי נגינה , מקצוע בו עסק החל מ1964 בבית מלאכה קטן ברחוב פבזנר בחיפה במקביל להוראת מוסיקה ולהדרכת ריקודי עם.

הזוג מרשיה ואליהו גידלו ארבעה ילדים הזמרת יסמין, מי שמוכרת כיוצאת להקת פיקוד צפון, שלישית מנגו, כמורה בבית ספר רימון ,וחלק מהרכב קולי ווקאל , וכן  אמיר והתאומים נדב ויובל .

ב1974 נסע שוב לארה"ב לשנתיים שם השלים בסיוקס סיטי אייווה את לימודיו כמתקן כלי נשיפה.

לריקוד העממי היה אליהו מחובר כמו למוסיקה מילדותו הן כנגן מלווה והן כרקדן. הוא נטל חלק בקורס מדריכים לריקודי עם שערכה גורית קדמן , היה מדריך בקורסי שירה ומחול של הנ"חל, רקד בלהקת הפועל, בהרקדות של המדריך האגדי פרד ברק בניו יורק ,מאוחר יותר אף הדריך במחנה "בלו סטאר" בניהולו. הוא החליף את שלום חרמון בהרקדות אזוריות בסמינר למורים "אורנים" בקריית טבעון  אך,  החוג המרכזי שלו היה בבית פבזנר בחיפה ,בסמוך לבית המלאכה שלו. זה  היה חוג מיוחד במינו שבו אליהו ביטא את תפיסת העולם שלו לגבי הריקוד העממי . תפיסה האומרת שהשיר ומילותיו הן חלק בלתי נפרד מהריקוד. אליהו גם רקד הרקיד ולימד ריקודי עמים. הוא קיבל לידיו את החוג של המרקידה צפרא טאצ'ר שחלתה והמשיך להרקיד במקומה עד שלקה בליבו.

אליהו יצר ריקודי עם שהם מלאכת מחשבת. בריקודיו ניכרת ההתייחסות לתוכן השיר ויחס הכבוד שאליהו נתן למילים וכן ניכרת המוסיקאליות שלו בדגשים המיוחדים שלעיתים המדריכים והרוקדים לא הצליחו לקלוט ולבצע, למשל,  האצבע צרידה בריקוד "שני שושנים" היא בספירות 2 ו – 6 ולא כפי שרוב הציבור מבצע על 1 ו-5 או כמו הפתיחה לריקוד  "איילת אהבים" המתחיל בפסיעה-שהייה- שיכול-שהייה ואז ארבע פסיעות ברצף דבר שרק מעטים מצליחים לבצע נכון. מצד שני אליהו היה חופשי בגישתו ולמשל בריקוד " שני שושנים" שחובר במקור ללא סיבוב של הבת הוא היה מסובב את הבת. כאשר העירו לו על כך אמר  כי אם הציבור הוסיף שם סיבוב כנראה שכך היה צריך להיות מלכתחילה.

מריקודיו  הידועים: ארץ זבת חלב ודבש(אותו גם הלחין),שני שושנים, דבקה בנות הכפר, הכל בגלל האהבה, אהבת הדסה (מהיר), אם ננעלו, בשדות בית לחם, דרור יקרא, כל הכבוד, אהבה עתיקה, איילת אהבים, ים ושקיעה, מי האיש, סימן שאתה צעיר, עוזרני אל חי, ציון תמתי, הגששים, טרנטלה, יש לי גן, מעבר לנהר, ובאו האובדים, אליהו הנביא, בת הזמן. רועה ורועה  .

גמליאל הפיץ את ריקודיו בארץ ובעולם בסדנאות ,השתלמויות ואולפנים למדריכים לריקודי עם. רקד בהרקדות שונות ובעיקר חיפש הרקדות בהן יכול היה לרקוד את הריקודים הישנים שאהב אם כי לא בחל ברקודים חדשים בעיקר אם היו למילים של השיר משמעות לגביו כגון: תפילתי , אנא בכח ועוד. רקד בהרקדות החופשיות בשפת הים בחיפה אותן שילב בטיול בטיילת של חוף דדו ובעצירה לצורך נגינה ושירה .בהרקדה  של יענקל'ה לוי בבית כץ הוא הציג לראשונה את הריקוד דרור יקרא שנוצר אליבא דה יענקל'ה בהפסקה. אליהו לקח חלק בהרקדות שישי שבת בקיסריה שאירגן משה תלם ונתן להם נופך מיוחד.  הוא ערך באופן קבוע טיול בוקר לרוקדים להכרת הסביבה וערך סדנאות תיפוף ועוד. היה ממייסדי הרקדת הדגל של הנוסטלגיה בישראל בקיבוץ גניגר בהדרכתו של יאיר בינו וקבלות השבת שערך שם היו לשם דבר. רקד הן בפסטיבל בכרמיאל והן בהרקדות קטנות ושכונתיות. רקד כדרך חיים כמעט עד יומו האחרון. גם לאחר שני התקפי לב, אמר כי הוא רוקד לפחות ריקוד אחד ביום ואף הדגים את הריקוד: "הנודד" ושאל אם אני מכיר אותו?

אליהו אהב לשיר. היה לו קול חזק וצלול ומדויק עד מאוד. לרוב הוא היה מתחיל בנגינה ועובר לשירה. הן בגלל הזיכרון הטוב שלו והן מאהבתו לנושא הוא הפך ברבות השנים לאחד המומחים לזמר העברי שהכיר אלפי שירים בעל פה,  כולל שירים מיוחדים ונידחים. הוא ידע את כל שירי מתתיהו שלם בעל פה,  כולל שירים שמעולם לא נכתבו תוויהם (אליהו עזר לשלם לכתוב את ספריו כי לא למד מוסיקה ולא ידע תווים) השירים הללו נעלמו יחד עם אליהו. הוא עסק בהנצחת הזמר העברי,  לדוגמה  הוא הקליט יחד עם הזמר אילקה רווה וקבוצה של חברי רמת יוחנן סרט וידאו של שירי מתתיהו, וכן הקליט שירים מיוחדים לאתר "זמר רשת" העוסק בזמר העברי הקדום עד קום המדינה.

היה חבר "בחבורת האש" .חבורת האש היא קבוצה של לוחמי הפלמ"ח, מהמחלקה הערבית, "המסתערבים" שהיו נוהגים לשיר שירי רועים ועוד בערבים מסביב למדורה. ותיקי חבורת האש נוהגים עד היום להיפגש בקביעות  לערבי שירה.

בשנים האחרונות עסק רבות בלימוד פיוטים ובשירתם עם קבוצה שהייתה נפגשת פעם בשבוע בבית אבא חושי בחיפה פעילות שהחזירה אותו ללחנים ולמוזיקה ששמע בילדותו בבית אבא.

במסגרת פסטיבל המחולות בכרמיאל נהג לשבת בכל לילה החל מ השעה 02.00  ועד עלות השחר  עם חברים בפינה בכניסה למתנ"ס , שם ליווה בשירה , נגינה ,סיפורים ,בדיחות וריקודים. פעילות זו הפכה למוקד עלייה לרגל לחובבי השירה ונחשבה לאחת מפינות החמד של הפסטיבל הלא רשמי.

גמליאל יצר פינות רבות כאלה במקומות ובתחומים שונים. למשל במועדון הזמר של אמנון שילה הייתה לו פינה שבה היה מספר סיפורו של שיר מנגן ופוצח בשירה.  או בבית הכנסת הרפורמי שבו היה מבקר בקביעות ואף הפך להיות אחד מעמודי התווך של הקהילה תוך שהוא משלב את כל כישוריו כזמר נגן מרקיד ומורה דרך , זאת מבלי להגדיר את עצמו כדתי. הוא נשאר תמיד קשור למקורות ואף הפגין ידע רב וזיכרון מופלא בציטוט פרקים שלמים מהתנ"ך בעל פה.

תחום נוסף שבו הצטיין אליהו היה הכרת החי והצומח ומסלולי טיול בכרמל ובכל הארץ. הוא אמנם למד בוטניקה במדרשה באוניברסיטת ת"א  אך,  את רוב ידיעותיו רכש בלימוד עצמי. היה בעל חושים חדים באופן יוצא דופן, ראה ושמע  כל ציץ  בטבע , הוא למד רבות משאלות ששאל את הרועים במרעה ומספרים שרכש , כמו גם  מביקורים בספריית אוניברסיטת חיפה או מהתייעצויות עם מומחים בתחום , כמו  פרופסור אמוץ דפני שהיה השכן שלו. הוא ידע שמות של אלפי צמחים והכיר אותם יותר מבוטנאים מוסמכים וידועים. הוא אהב להשתתף בטיולים של בתי ספר , אהב לטייל ולהדריך טיולים בהם שילב תמיד את הסבריו המלומדים, שירה נגינה ועוד.

 בטבע הוא ידע בדיוק מה מותר לאכול היה עוצר קוטף אוכל בעצמו נותן לאנשים לטעום ,   היה סוג של קוץ שאליהו היה קוטף מקלף את קליפתו מנקה כמה חורים עושה ממנו חליל ולאחר שסיים אכל אותו. היה לו נוהג בהגיעו למקום כלשהו לבוא לפני כולם לתור את המקום את צמחייתו להתענג על הטבע .

אליהו הלך מאיתנו בטרם עת ונקבר בבית הקברות ברמת יוחנן במקום בו נקברו גם לאה ברגשטיין, אילקה רווה ומורו/אביו הרוחני מתתיהו שלם, ביום 10.3.2013

קבורתו בקיבוץ התאפשרה למרות שאינו חבר קיבוץ בזכות הקשר המיוחד שלו למשפחת שלם ולקיבוץ אליו היה מגיע לעיתים קרובות לבקר חברים . גם בתו סמדר התגוררה במשך תקופה בקבוץ. הוא נהג להשתתף בטכסי החג והיה בעצם  שגריר ומפיץ, בארץ ובעולם  של התרבות שנוצרה ברמת יוחנן .

מקורות:

כתבה של דן רונן בחוברת "מדור לדור" של עמותת רעים

 ראיונות עם אלישע שלם בנו של מתתיהו ועם מרשיה גמליאל

כתבה בעיתון רוקדים מספר 69 , מאפריל 2006

שכתוב ועריכה: עליזה רוזן